תמונות
וידאו

את האחת של חיי ...

את האחת של חיי ...

קצת אחרי שהשתחררתי, עברתי לגור באמסטרדם.

עבדתי בעבודות מזדמנות, גרתי במרתף קטן שהיה שייך לדוד של אח של אשתו של אח של סבא שלי, או משהו בסגנון...

על אף ה"קרבה" המשפחתית המפוקפקת, ה"דוד" ואשתו אירחו אותי ביד רחבה ודאגו לכל מחסורי, החל מדמי כיס בגילדנים (זה היה לפני שהולנד נכנסה לגוש האירו) וכלה באין ספור הזמנות לארוחות משפחתיות.

אהבתי את החיים בעיר התעלות, למעשה זו הייתה התקופה המאושרת בחיי.

לא היו לי מחוייבויות גדולות מדי, ובסך הכל אפשר לומר שהחיים חייכו אליי.

אבל עדיין לא ידעתי מה מחכה לי...

בפינת הרחוב, הייתה חנות אופניים קטנה שקירותי ( גם מבפנים וגם מבחוץ) היו צבועים בורוד עז.

היה קשה להתעלם מהחנות, לא בגלל הורוד שבו היו קירותייה צבועים וגם לא בגלל דגמי האופניים החדישים שנמכרו בה (למעשה היו אלו אופני רטרו, יפים אבל לא משוכללים במיוחד)

היה קשה להתעלם מהחנות בגלל ההולנדית היפיפיה שעבדה שם.

בכל בוקר, בדרכי מן הצרכניה הקטנה ההיתי מביט בה במשך דקות ארוכות כשהיא משוחחת עם הלקוחות ומחייכת לעבר העוברים ושבים, היה נראה כאילו כל תושבי העיר מכירים אותה.

המשך מאמר